פסק-דין בתיק ת"א 17876-02-09

טענות התובעת

התובעת הינה חברה העוסקת ביצור ושיווק מוצרי נייר. בתחילת שנת 2008 רכשה הנתבעת 1 סחורה מהתובעת. בחודש יוני 2008 הודיעה הנתבעת 1 לתובעת, כי "מעתה הסחורה אשר תרכוש הנתבעת 1 תירשם על שם הנתבעת 2" (סע' 3 לכתב התביעה), שהינה הבעלים של הנתבעת 1. למיטב ידיעתה של התובעת, נטמעה הנתבעת 1
בנתבעת 2, כך שלפחות מבחינה מסחרית שתי הנתבעות מהוות ישות מסחרית אחת.

במהלך שנת 2008 רכשו הנתבעות סחורה מהתובעת וטרם שילמו עבורה את מלוא התמורה.  הנתבעת 1 נותרה חייבת לתובעת בעבור סחורה, שרכשה בין החודשים מרץ - יוני 2008, סך של 7,247 ש"ח. הנתבעת 2 נותרה חייבת לתובעת בעבור סחורה, שרכשה בין החודשים יוני - נובמבר 2008, סך של 58,442 ש"ח. סך החוב עומד ע"ס 65,689 ש"ח,  ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה ע"ס 67,530 ש"ח.

טענות הנתבעות

הנתבעות 1 ו-2 הן שתי ישויות משפטיות שונות ונפרדות והן אינן חבות זו את חובה של זו, אם וכאשר קיים חוב כזה.

הנתבעות מכחישות כל חוב הנטען כלפי התובעת. הנתבעות טוענות כי התובעת לא צרפה הסכם בין התובעת לנתבעות לאספקת סחורה. כמו כן התובעת לא צרפה הזמנות רכש או תעודות משלוח המעידות על אספקת הסחורה בגינה נטען החוב.

הנתבעות טוענות, כי גם אם סופקה למי מהן סחורה על ידי התובעת, הסכום בו חויבו הוא איננו הסכום אותו הן אמורות לשלם. זאת הן לאור מו"מ מסחרי שנערך בין הצדדים והן בשל המחירים הגבוהים אותם דורשת התובעת. במו"מ הוסכם עקרונית בין הצדדים, כי תינתן לנתבעות הנחה. היה על התובעת להודיע למי מהנתבעות מה גובה ההנחה שתינתן ולאיזו תקופה רטרואקטיבית תחול ההנחה. התובעת לא פירטה ולא הוכיחה כי עניין ההנחה אכן הוכנס לחישוב החוב.

דיון והכרעה

לכתב התביעה, ועל מנת להוכיח את התביעה, צרפה התובעת חשבוניות מס שהפיקה לנתבעות 1 ו-2, ואשר לטענתה הסכום הנקוב בהם לא שולם. אין די בכך כדי להוכיח שהסחורה הנטענת אכן הוזמנה על ידי הנתבעות וסופקה להן. לפיכך, כנראה, צרפה התובעת לתצהיר עדותו של מר יחיאל לב ארי, שהינו מנהל בתובעת (להלן - מר לב ארי), הזמנות סחורה, שביצעו הנתבעות, ותעודות משלוח חתומות. מסמכים אלו לא צורפו מלכתחילה לכתב התביעה, כאמור לעיל.

הנתבעות מכחישות שהסחורה בגינה נתבע החוב סופקה להן. לעניין זה ראה עדותו של מר רונן אור, מנכ"ל הנתבעת 2 (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 14-15):

"מהסיבה שאנה סיימה לעבוד לפני המון זמן ואין לנו קשר איתה והיא גם לא היתה תורמת לעניין כי זו שאלה אם זה הוזמן או לא. הסוגיה המרכזית היא שזה לא סופק ..."

ושם בשורות 25-26:

"ש. אם אתה מקבל ממני חשבונית, למה אתה לא מבקש את ביטולה בגין סיבה שאתה טוען לה?

ת. לא סופקה סחורה".

בחקירתו הנגדית אמר מר לב ארי, כי ההזמנות ותעודות המשלוח, שצורפו לתצהיר עדותו, הן בעצם "מסמכי כיסוי" אשר לא הופקו בזמן אמת, אלא בדיעבד. כך עולה בברור מעדותו של מר לב ארי (עמ' 9 לפרוטוקול, שורות 24-27):

"ת. אני לא רואה חתימה. המסמך הזה זה כיסוי. אני סיפקתי לחברה הזו תקופה ארוכה מאוד בטרם סיימה להמשיך לשלם לי. לפי אותם נוהלים שקיבלתי הזמנה, לפעמים בטלפון, הקניין היה אומר שהוא מחוץ למפעל, תקוע, שאספק לו סחורה והוא ישלח לי הזמנת כיסוי. לא זו הסיבה שהם לא משלמים לי".

וכן בהמשך (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 1-3):

"ש. אני מפנה אותך להזמנת כיסוי. מפנה לנספח ו'1 לתצהירך - בסך 7,242 ש"ח. כתוב שזו הזמנת כיסוי בכמות 500. הסברת שהסחורה כבר קיבלו לפני כן. נכון?